ולרי ארנון לבית רוזובסקי נולדה וגדלה בסולפורד שבצפון-מערב אנגליה. בשנת 1955 עלו ארצה היא ובעלה, אמציה אנגלסברג (לימים ארנון) – שניהם חניכי תנועת "הבונים" – והתיישבו בקיבוץ בית העמק. ב- 1959 העתיקה המשפחה את ביתה להרצליה.
ארנון, מתורגמנית ועורכת לשונית, תרגמה לאנגלית מיצירותיהם של מחזאים ישראלים מובילים בני זמננו, ביניהן הכלה וצייד הפרפרים" ואדי קינג מאת נסים אלוני, יענטל מאת יצחק בשביס-זינגר – בעיבודם של יעקב שבתאי וחנן שניר, ואיש חסיד היה מאת דן אלמגור. ( ONLY FOOLS ARE SAD )
זיקתה לדרמה הובילה את ארנון בהמשך לתרגם את הטרגדיה היוונית אלקטרה מאת אוריפידס. גרסתה העברית למחזה, שלפי הבנתה משקף את תפיסת עולמו של אוריפדס היווני, נאמנה למקור ואף עושה את מחזותיו רלוונטים לגבינו – לזמננו ולמקומנו כאן.
חווייתה המכוננת של ארנון, כמי שעלתה מאנגליה בשנות החמישים, הייתה ללא ספק עריכת קניות בקיוסק של ויקטור חלפון, שעמדה מול ביתה ברחוב הפועל בנוף ים. הלשונות שנשמעו שם היו בעיקר ערבית מוגרבית ויידיש, שפות שדרכן תקשר ויקטור, הטוניסאי החביב, עם לקוחותיו – בני משפחות שעלו ארצה באותן שנים, בשיא תקופת קיבוץ גלויות, ששפתן מבית אבא לא הייתה עברית. כאן, במכולת הקטנה של ויקטור, כך חשה ארנון, מתחולל נס תקומת המדינה – מומנט בהיסטוריה של עמנו שמתחנן לתיעוד. יעברו עוד כמה עשורים עד שתיענה ארנון לצורך אותה שעה ובשנים 2000 ו- 2001 היא נתנה במה לשכניה העולים בספריה שכנים– תעודה והנערה מווארקליאן.
בצד עבודתה כעורכת טכנית, ששימשה כמקור פרנסה, למדה ארנון כתיבת סיפורת. הסיפורים פרי עטה פורסמו הן בהוצאות לועזיות והן בכתבי עת ובירחונים כגון עיתון 77, את ומוניטין. חלק מסיפורים אלה, יחד עם סיפורים אחרים, יצאו באסופת הסיפורים אותה נשיקה בהוצאת גוונים (2002).
מעל יובל שנים ליווה את ולרי אמציה, שותפה לחיים, שהיה מוכר בין היתר כפורץ הדרך לתשבצי היגיון בארץ. לאורך עשור ויותר הופיעו תשבציו מדי חודש בעיתון מוניטין, וב-1984 יצא מטעם העיתון הספר תשבצי המירמזים של אמציה ארנון. הביקוש לספר עלה בהרבה על ההיצע, ותוך זמן לא רב אזלה כל המהדורה שלו. לזכרו של אבי המשפחה הוציאו חבצלת הבת, יוחנן הבן וולרי ב-2009 את הספר חפשו את ההיגיון – 50 תשבצים מאת אמציה ארנון, שהוא קובץ של תשבצים שהתפרסמו בזמנו בעיתונות הארץ.
